מקריאת המאמר של מי שמוגדר כ"בלוגר ותיק".. צד את עינינו המשפט "פירסום אישי במרחב ציבורי", בהמשך הוסבר שהכוונה לסוג חדש של כתיבה- כתיבה אישית במרחב ציבורי. מדובר על סוג של כתיבה בה אין גבולות בין נושאים פרטיים לנושאים ציבוריים , כתיבה בה מבוטאת רמת חשיפה גבוהה עד לגרימת מבוכה. וכאן עצרנו ושאלנו איך זה יתכן... מה קורה למושגים כמו פרטיות, אניטימיות, צנעת הפרט?.. מקריאת המשך המאמר קיבלנו תשובה- המבוכה קיימת אצל מי שלא גדל לתוך המציאות הזו (למרות שגם מבוגרים מצהירים בדרך זו על כוונות אישיות -ראה גליה מאור מהבנק הלאומי שזו הייתה הבמה שלה לסגת מהצעתה להתמנות ליו"ר הבנק..) לענייננו.. לבני הנוער זו המציאות העכשווית הם חיים, מתנהלים, מתקשרים, מתכננים, מתנתקים, הכל דרך המסך.
שלושתינו חוזות על בסיס קבוע בתופעה שילדינו חוזרים ממסיבה או מאירוע אחר, ומיד מתיישבים לדווח ולקרוא תגובות של אחרים.
ובכל זאת למרות ההבנה של מגבלת הגיל, קשה לנו לקבל את הרעיון שאדם ישב מול המסך יכתוב לעצמו הגיגים תובנות פרטיות ביותר ויפרסמם לכלל, דרך זו מאפיינת גם את הבלוג שלנו שמאופיין בנושאים בקשורים לסביבה לטבע.. ואין בו רמות חשיפה של חיינו האישיים
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
שלישיה יקרה.המציאות אליה ילדינו נולדו שונה מהמציאות בה נולדנו אנו. שכן ילדנו מורגלים לציבוריות הנוגעת לכל מה שהם כותבים באינטרנט. ואילו אנו, הדור הישן יותר, צריך להסתגל ולהתרגל. לעניות דעתנו, מירב הקושי הוא שלנו המבוגרים ולא של הדור הצעיר. מי שמעוניין בפרטיות צריך לחזור להרגלים מימים ימימה, שיחה בארבע עיניים, שאולי אף היא תהפוך להיות ציבורית
השבמחקהי בנות,
השבמחקחשיפה היא לאו דווקא מילה גסה. הכל תלוי באיזה דרך היא נעשית והאם יש בכוחה לתרום באופן משמעותי.
כאשר אני קוראת כתבה בעיתון אין לי את האפשרות לשמוע דעות אחרות. לעומת זאת בבלוג או באתרים אחרים יש לי את האפשרות לקרוא תגובות וללמוד מדעות של אחרים.
היי לכן
השבמחקגם אני כמותכן פחות מתחברת לעניין של יחסים בין אישיים דרך מחשב (פייסבוק ושכמותו) ובהחלט מבינה את הבחירה שלכן לכתוב בבלוג על נושאים מחיי הגן ולא נושא החושף את החיים האישיים. יחד עם זאת גם כאשר אנחנו כותבים על חלקים מחיינו האישיים אנחנו בוחרים במה אנו רוצים לשתף ובאיזה אופן והשליטה היא בידינו לגבי רמת החשיפה והשיתוף.
בהצלחה בהמשך - אפרת